הבחור שקרא ״זאב זאב״

איזופוס

לבחור אחד היה עדר כבשים משלו. כל בוקר היה לוקח את העדר למרעה ומשחרר אותן לאכול כאוות נפשן, ובערב היה אוסף אותן ומחזיר לביתן.

ערב אחד חשב הבחור לעצמו: ״נמאס לי לרוץ ולאסוף את כל הכבשים. איך אפשר לעשות זאת בקלות רבה יותר?״. ואז צץ במוחו רעיון.

הוא נעמד בראש גבעה וצרח בקולי קולות: ״זאב!!! זאב!!״

תושבי העיירה הסמוכה יצאו בריצה מבתיהם, אוחזים במקלות וקלשונות, ורצו אל הגבעה. שם הם נעמדו, מחפשים בעיניהם את הזאב ולא מוצאים.

״היה נדמה לי שראיתי זאב, אבל זה כנראה היה צל של אחת הכבשים״, התנצל הבחור. ״אבל אם אתם כבר פה, תוכלו לעזור לי לאסוף את העדר?״

״בשמחה״, ענו לו התושבים, והם עזרו לו לכנס את הכבשים ולהביא אותן הביתה בשלום.

למחרת בבוקר יצא שוב הבחור למרעה עם הכבשים. כשירד הערב הוא נעמד בראש הגבעה וצרח שוב בקולי קולות: ״זאב!!! זאב!!״

תושבי העיירה הסמוכה יצאו שוב מבתיהם, אוחזים במקלות וקלשונות, ורצו אל הגבעה. שוב הם חיפשו את הזאב – אך לשווא, לא מצאו דבר.

״שוב התבלבלתי״, אמר הבחור, ״כנראה ששמעתי רחש של כבשה זזה וחשבתי שזה זאב. אבל אם אתם כבר פה, תוכלו לעזור לי לאסוף את העדר?״

הפעם רטנו תושבי העיירה, אך עזרו לו לכנס את הכבשים ולהביא אותן הביתה בשלום.

למחרת בבוקר יצא שוב הבחור למרעה עם הכבשים. כשהחל לרדת הערב הוא ראה לפתע זאב גדול ומורעב מתקרב לעדר שלו ומלקק את שפתיו. מיד הוא צרח בקולי קולות: ״זאב!!! זאב!!״

״הוא שוב פעם מדמיין דברים״, אמרו תושבי העיירה הסמוכה אחד לשני, והפעם הם לא טרחו לצאת מבתיהם. בינתיים הגיע הזאב לעדר הכבשים והחל לטרוף אותן, עד שלא נותרה ולו כבשה אחת, והבחור נאלץ לחזור לביתו ללא הכבשים האהובות שלו.

מוסר השכל: מי שמשקר, לא יאמינו לו גם כשיאמר דברי אמת.

השאר תגובה