נסיך צפרדע

האחים גרים

פעם אחת, לפני שנים רבות, חיה נסיכה יפהפיה ומפונקת. היא היתה הבת הצעירה ביותר של המלך והמלכה, והם נתנו לה תמיד את כל מה שרצתה. המתנה שהיא אהבה ביותר היתה כדור זהב, והיא נהגה לשחק בו כל הזמן, לזרוק ולתפוס אותו.

יום אחד יצאה הנסיכה לטייל ליד האגם שליד הארמון, וכהרגלה שיחקה בכדור הזהב שלה, זורקת ותופסת, זורקת ו… אך הכדור נשמט מידיה, התגלגל וצלל במי האגם העכורים.

התיישבה הנסיכה על שפת האגם, בוכה ומחפשת בעיניה את כדורה האהוב, אך הוא לא נראה בשום מקום.

״מה קרה, נסיכה?״ היא שמעה קול חלש וקרקרני לידה. הסתכלה הנסיכה לכיוון הקול, וראתה צפרדע ירוקה ומגעילה מסתכלת אליה. ״מדוע את בוכה?״ שאלה שוב הצפרדע.

״כדור הזהב שלי… נפל לתוך האגם, וכעת אני לא יכולה להחזיר אותו״, ענתה הנסיכה בקול חנוק מדמעות.

״אני יכול להחזיר לך אותו״, אמר הצפרדע, ״אבל… אני אצטרך שתבטיחי לי משהו בתמורה. אני אחזיר לך את הכדור, ובתמורה תתני לי לאכול מצלחתך, לשתות מכוסך ולישון במיטתך.״

הסתכלה עליו הנסיכה בגועל, וחשבה לעצמה: ״אין סיכוי שאעשה את זה, אבל… אני יכולה להסכים רק בשביל שיביא את הכדור, ואז אברח מפה. מה אכפת לי? הוא בסך הכל צפרדע עלובה״. ״בסדר״, היא אמרה, והצפרדע חייך באושר וזינק לתוך האגם. הנסיכה חיכתה בסבלנות, ומהר מאד ראתה את כדור הזהב שלה מועף מתוך האגם, ומיד אחריו זינק הצפרדע והתיישב לידו. ״עכשיו קיימי את הבטחתך!״ קרא הצפרדע.

הנסיכה חטפה את כדור הזהב ורצה משם מהר ככל שיכלה, מתעלמת ממבט האכזבה על פני הצפרדע. ״אבל הבטחת!״ היא שמעה את קולו קורא אחריה, אבל היא לא עצרה לרגע עד שהגיעה לארמון וחשה עצמה בטוחה מאחורי השערים הסגורים.

באותו ערב ישבה הנסיכה עם משפחתה לאכול ארוחת ערב, כאשר לפתע נשמע רעש מוזר מכיוון דלת הכניסה של הארמון, כאילו משהו קטן ורטוב דופק עליה: ״ספלאק!״ ״ספלאק!״. ״מה זה?״ שאל המלך בתמיהה, ואז נשמע קול קרקור קטן מאחורי הדלת:

נסיכה, נסיכה, הבטחת לי הבטחה...
הבטחות מקיימים, גם איכרים וגם נסיכים!

כולם הביטו לכיוון הנסיכה שכחכחה בגרונה במבוכה, ובלית ברירה סיפרה את כל סיפור המפגש שלה עם הצפרדע. ״אבל לא התכוונתי באמת, רק רציתי שייתן לי את הכדור!״ היא סיימה.

״מצטער״, אמר המלך בפנים קודרות, ״אבל הבטחות מקיימים. קיימי את מה שהבטחת״.

בפנים מושפלות קמה הנסיכה ממקומה, הלכה לדלת ופתחה אותה. מאחוריה ישב הצפרדע הירוק והמגעיל בתוך שלולית בוץ וחייך אליה. הנסיכה חזרה למקומה ליד השולחן והצפרדע קיפץ באושר והתיישב לידה.

״עכשיו תני לי לאכול מצלחתך!״ קרא הצפרדע. הנסיכה הביטה בגועל על הצפרדע הרטוב והחלקלק מלקק אוכל מהצלחת שלה. ״אני כבר לא רעבה״, היא הכריזה והזיזה את הצלחת ממנה.

״עכשיו תני לי לשתות מכוסך!״ קרא הצפרדע, ודחף את פניו לכוסה של הנסיכה, לוגם בהנאה. הנסיכה הביטה בו בגועל וחשה איך היא כבר לא מעוניינת לשתות יותר.

לאחר הארוחה קמה הנסיכה ממקומה והודיעה להוריה שהיא הולכת לישון. הצפרדע זינק בשמחה ממקומו ליד השולחן וקיפץ אחרי הנסיכה, אך כשהגיעו לחדרה רצה לפתע הנסיכה לתוכו וסגרה את דלת החדר כך שהצפרדע נותר מחוצה לו.

מהר מאד היא שמעה קולות נקישות קטנות ורטובות על הדלת: ״ספלאק!״ ״ספלאק!״. לנקישות נלוותה קריאה של קול קטן ומקרקר:

נסיכה, נסיכה, הבטחת לי הבטחה...
הבטחות מקיימים, גם איכרים וגם נסיכים!

בלית ברירה פתחה הנסיכה את דלת חדרה, והצפרדע קיפץ בשמחה לתוכו. הוא זינק למיטת הנסיכה, מכתים את סדיני המשי בבוץ ומים. הנסיכה הביטה בגועל על היצור הקטן שבמיטתה, ואז נשכבה על כרית בפינת החדר, רחוק מהיצור הדוחה הזה, עצמה את עיניה ונרדמה.

בבוקר פקחה הנסיכה את עיניה, ולהפתעתה לא ראתה במיטתה את הצפרדע המגעיל אלא נסיך יפה תואר, שהביט בה בעיניים היפות ביותר שראתה מעודה. ״מי אתה?״ היא שאלה בפליאה. ״אני הצפרדע״, ענה הנסיך בחיוך, והוא סיפר לה שהוא כושף על ידי מכשפה רעה להיות צפרדע עד אשר הוא ימצא נסיכה שתסכים לתת לו לאכול מצלחתה, לשתות מכוסה ולישון במיטתה. ״ואת הצלת אותי״, הוא סיים את סיפורו, והפעם הנסיכה נישקה אותו בשמחה.

השניים התחתנו, ומאז הם חיים באושר ועושר, עד עצם היום הזה.


השאר תגובה