היפהפיה הנרדמת

האחים גרים

פעם אחת לפני שנים רבות חיו בארץ רחוקה מלך ומלכה ללא ילדים. יום אחד נכנסה המלכה להריון, וכעבור תשעה חודשים נולדה תינוקת יפהפיה.

המלך והמלכה שמחו מאד וערכו מסיבה גדולה לכל תושבי הממלכה. הם הזמינו גם שבע פיות טובות שיבואו ויברכו את התינוקת, וויתרו על משלוח הזמנה לפיה הכי זקנה מכיוון שכבר שנים לא ראו אותה והם חשבו שהיא כבר מתה.

ביום המסיבה התאספו האורחים בארמון, ושבעת הפיות התקרבו לכסא המלוכה לברך את התינוקת הקטנה. האחת איחלה לה חוכמה, השניה איחלה טוב-לב, וכן הלאה עד השישית. כשהפיה השביעית רצתה לברך, נשמע לפתע קול רעם וליד התינוקת הופיעה הפיה הזקנה שלא הוזמנה. מסתבר שהיא היתה בחיים, והיא כעסה מאד על כך שלא נשלחה אליה הזמנה.

״חצופים שכמוכם!״ צווחה הפיה הזועמת, ״בגלל שלא הזמנתם אותי אקלל את הנסיכה: אני מאחלת לה שכשתהיה בת 18 תידקר מפלך – ותמות!״. אמרה זאת ונעלמה.

המלכה החלה לבכות והמלך חיבק אותה, דמעות זולגות מעיניו. ״מה נעשה?״, הוא שאל.

״אני לא יכולה לבטל את הקללה״, אמרה הפיה השביעית שעוד לא הספיקה לברך, ״אבל אני יכולה להחליש אותה. אני מאחלת לנסיכה שלא תמות בגיל 18 אלא שתירדם ל-100 שנה, ונשיקה מנסיך תעיר אותה״.

חלפו שנים. הנסיכה התינוקת גדלה והיתה לנערה יפהפיה, בעלת לב טוב, חכמה, וכל שאר התכונות שבורכה בהן. היא היתה נערה סקרנית מאד שאהבה להסתובב בארמון ולחקור את סביבותיה. המלך זכר את הקללה, ולכן ציווה להחרים את כל הפלכים שבממלכה ולשרוף אותם, שלא תידקר חס וחלילה והקללה תתגשם.

הגיע יום הולדתה ה-18 של הנסיכה, וכל הארמון היה עסוק בהכנות למסיבה הגדולה. הטבחים אפו עוגות, התופרות הכינו מפות ובגדים מפוארים, והעוזרים קישטו את האולם הגדול. לנסיכה לא נותר מה לעשות, והיא הסתובבה בגינת הארמון משעשעת את עצמה.

במהלך שיטוטיה ראתה הנסיכה בקיר הארמון פתח שלא זכרה שראתה בעבר. כשהביטה דרכו היא ראתה גרם מדרגות שעלה גבוה גבוה, עד לדלת עץ אי שם בקומה השלישית. מיד גברה עליה סקרנותה והיא טיפסה בגרם המדרגות ופתחה את הדלת. בחדר שהתגלה מאחורי הדלת ראתה הנסיכה אישה זקנה יושבת ליד פלך וטווה בגד.

״מה זה?״ שאלה הנסיכה בתמיהה, מכיוון שלא ראתה פלך מעולם.

״זה פלך״, אמרה הזקנה, ״רוצה לנסות לטוות בו?״

הנסיכה קירבה את ידה בהיסוס אל המכשיר המוזר – אולם בלי לשים לב פגעה אצבעה באחת המחטים, וטיפת דם הופיעה עליה.

הנסיכה הביטה באצבעה – ולפתע חשה שהיא עייפה כל-כך. היא נשכבה על מיטה שהיתה בפינת החדר, עצמה את עיניה – ונרדמה. באותו רגע החלו כל האנשים בארמון להרדם – הטבחים נרדמו במטבח, התופרות נרדמו על כסאותיהן, המלך והמלכה נרדמו על כס המלוכה – ודממה גדולה ירדה על הארמון. רק הזקנה, שהיתה בעצם הפיה הרעה, חייכה לעצמה – ונעלמה.

מסביב לארמון הישן החל לטפס שיח ורדים קוצני ולהקיף את הארמון, ומהר מאד היה הארמון חבוי מאחורי גדר קוצנית של שיח ורדים ענק. חלפו שנה, חלפו שנתיים, חלפו מאה שנה. הארמון כבר נשכח מזכרונם של האנשים בממלכה. ובינתיים תושבי הארמון המשיכו בשנתם המכושפת.

יום אחד יצא נסיך יפה תואר לטייל באיזור, כאשר נתקל בגדר הקוצנית המוזרה. הוא הלך לרוחבה וסקרנות התעוררה בו – מה מתחבא מאחורי הגדר הזאת? הוא שלף את חרבו והחל לקצוץ את הענפים, מפלס את דרכו למעבה השיח, עד שראה לתדהמתו בצד השני חצר של ארמון. בחצר היו דמויות רבות של אנשים שוכבים על האדמה, ישנים.

הלך הנסיך בחצר, מסתכל בכל דלת, ובכל מקום ראה עוד ועוד אנשים ישנים. כך המשיך להסתובב עד שהגיע לפתח עם גרם המדרגות הגבוה. הוא טיפס במדרגות ונכנס לחדר שבקצה שלהן, ושם נגלתה לעיניו הנערה היפה ביותר שראה מימיו, שוכבת ישנה על מיטה בפינה. הוא התקרב אליה, רכן על ברכיו והביט בפניה היפות. ואז בעדינות רכן והצמיד נשיקה עדינה למצחה.

לפתע זזו עיני הישנה והיא פתחה אותן. ״מה, מי, איפה אני?״ היא מלמלה.

הנסיך סיפר לה מה ראה בארמון, ואז הבינה הנסיכה את שקרה. היא הודתה לו על שהציל אותה מהכישוף האיום.

בינתיים החלו כל הישנים בארמון להתעורר – הטבחים התעוררו, התופרות התעוררו, המלך והמלכה התעוררו, ואז ראו כולם את הנסיך יוצא מפתח המגדל כשהוא אוחז בידו את הנסיכה היפהפיה. המלך והמלכה רצו אליהם בהתרגשות והודו גם לנסיך.

כעבור חודש התחתנו הנסיך והנסיכה, והם חיו באושר ועושר, עד עצם היום הזה.


השאר תגובה