שלגיה והאם החורגת

שלגיה ושבעת הגמדים

האחים גרים

פעם אחת, לפני שנים רבות, חיה בארץ רחוקה נסיכה יפהפיה עם אביה המלך. עורה של הנסיכה היה לבן כשלג, ולכן קראו לה ״שלגיה״. אמה מתה כשהיא היתה תינוקת, ולכן אבא שלה התחתן עם אשה חדשה שהפכה להיות האמא החורגת של שלגיה. מה שהמלך לא ידע הוא שהאמא החורגת היתה מרשעת גדולה.

למלכה המרשעת היתה מראת קסמים מדברת, והיא אהבה להסתכל בה ולהתפעל כמה היא יפה. יום אחד פנתה המלכה למראה בשאלה:

מראה מראה שעל הקיר
מי היפה בכל העיר?

והמראה ענתה:

את יפה, אין מה לדבר
אך שלגיה יפה יותר!

שמעה את זה המלכה המרשעת וכעסה מאד. מיד קראה אליה את הצייד המלכותי וציוותה: ״קח את שלגיה ליער והרוג אותה!״. הצייד המבוהל הסכים בלית ברירה.

למחרת הציע הצייד לשלגיה שתבוא איתו ליער לטייל, והיא הסכימה בשמחה. במשך הטיול הלכו שניהם יותר ויותר עמוק לתוך היער, וכל הזמן שלגיה שרה לעצמה ונהנתה מהנוף שמסביב. הצייד הביט עליה והתעצב מאד. ״אני לא רוצה להרוג אותה!״ הוא חשב.

״שלגיה!״ אמר הצייד, ״אני חייב לספר לך משהו איום ונורא. המלכה הרעה ציוותה שאהרוג אותך, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. אני מציע לך שתברחי ליער, ואני אשקר למלכה ואומר לה שהרגתי אותך.״

שלגיה הודתה לו ורצה למעמקי היער, והצייד חזר למלכה וסיפר לה שהרג את שלגיה.

בינתיים רצה שלגיה במעמקי היער וחיפשה היכן ניתן להתחבא מהמלכה הרעה. כשכבר היתה עייפה ורעבה, ראתה שלגיה בין העצים בקתה קטנה. היא נכנסה לתוכה וראתה שולחנות קטנים עם שבעה כסאות קטנים ושבע צלחות קטנות עמוסות מטעמים. שלגיה שמחה שמצאה משהו לאכול ואכלה את כל מה שהיה על הצלחות. כשסיימה הלכה לחדר השני, וראתה בו שבע מיטות קטנות. היא הצמידה כמה מיטות ביחד ושכבה לישון.

בעודה ישנה נשמעו מבחוץ קולות של צעדי רגלים קטנות, ולבקתה נכנסו שבעה גמדים. הם התפלאו לראות שאכלו מהאוכל שלהם, ואז ראו את שלגיה ישנה. אחד הגמדים העיר אותה בעדינות והיא הופתעה לגלות שבעה גמדים סביבה.

״מי את?״ שאלו הגמדים בסקרנות. שלגיה סיפרה להם בבכי את כל מה שקרה, והגמדים מיד קראו בהתלהבות: ״תשארי איתנו! אנחנו נגן עליך ואת תהיי כמו אמא שלנו!״.

״בשמחה!״ אמרה שלגיה, והיא נשארה לגור איתם, מספרת להם סיפורים לפני השינה ומלמדת אותם שירים.

בינתיים חזרה המלכה הרעה למראת הקסמים שלה ובציפיה אמרה:

מראה מראה שעל הקיר
מי היפה
בכל העיר?

והמראה ענתה:

בכל העיר את אולי יפה
אך ליד שלגיה את כמו קופה.

המלכה זעמה וקראה מיד לצייד המלכותי. ״באמת הרגת את שלגיה?״ היא שאלה אותו בצרחות, והצייד המבוהל הודה שהוא שיקר ושהוא נתן לשלגיה לברוח. המלכה פנתה מיד למראת הקסמים לחפש איפה שלגיה נמצאת, ושם היא ראתה את הבקתה שביער.

למחרת התחפשה המלכה המרשעת לאשה זקנה. היא לקחה תפוחים אדומים ויפים, וטבלה אותם ברעל, ואז שמה אותם בסלסילה. עם הסלסילה היא הלכה לבקתה ודפקה על הדלת.

״מי שם?״ שאלה שלגיה.

״אשה זקנה שמוכרת תפוחים. אולי תטעמי מהתפוחים שלי?״ אמרה המלכה המרשעת בקול רועד וחלש.

שלגיה פתחה את הדלת, וכשראתה את התפוחים היפים היא הסכימה בשמחה לטעום אחד. ברגע שהיא נגסה בתפוח, נתקעה החתיכה המורעלת בגרון שלה והיא צנחה לרצפה, מתה. המלכה צחקה צחוק מרושע והלכה משם בחזרה לארמון.

בערב חזרו הגמדים לבקתה, וכשנכנסו הם ראו מחזה איום: שלגיה שוכבת מתה על הרצפה, תפוח נגוס בידה. הם הרימו אותה השכיבו אותה על מיטה גדולה שהכינו במיוחד בשבילה, ואז כרעו ליד המיטה ובכו בכי קורע לב.

לא רחוק משם עבר נסיך יפה תואר בדרכו לארמון שלו, כששמע לפתע מרחוק קולות בכי דקים ורבים. הוא פנה לכיוון קולות הבכי והלך בין העצים, עד שראה את הביקתה הקטנה. כשהוא נכנס אליה הוא הופתע לראות שבעה גמדים יושבים ובוכים ליד בחורה יפהפיה ששכבה על מיטה. ״מה קרה?״ הוא שאל, והם סיפרו לו. הנסיך התעצב מאד, וניגש לבחורה המתה ונתן לה נשיקה אוהבת על המצח.

ברגע שהוא נתן את הנשיקה, זזה החתיכה המורעלת מהמקום בו היתה תקועה בגרון של שלגיה, ושלגיה פקחה את עיניה. היא הביטה בנסיך והוא הביט בה, ובאותו רגע הם התאהבו. הם התחתנו ומאז הם ביחד, חיים באושר ועושר, עד עצם היום הזה.


השאר תגובה